יערית- החופש להיות מאושר



כאשר הורים פונים אליי לטיפול בילדיהם, הדבר הראשון שאני אומרת להם הוא שהטיפול הוא לא רק עבור הילד כי אם עבורם, כלומר ההורה והילד מגיעים אליי יחד, לאורך כל המפגשים, אבל מדוע בעצם כל כך חשוב שההורים יקחו חלק בטיפול ומה המשמעות של זה? ואיך כל זה קשור לחרדות ומסוגלות עצמית אצל הילד? במאמר הזה אני אענה על השאלות האלה.

מסוגלות עצמית (Self-Efficacy) עפ”י בנדורה, מתייחסת לאמונה של הפרט ביכולתו לבצע מטלה או אתגר ולהתמודד איתו. אמונה זו היא הבסיס לחשיבה יעילה או א יעילה, שלילית/חיובית, עמידות במצבי לחץ, תהליכי בחירה, קבלת החלטות ופתרון בעיות. באופן אוטומטי, אנשים בעלי מסוגלות עצמית גבוהה נמצאו כאנשים בעלי הישגים אישיים גבוהים יותר, ותחושת אושר אישי, כמו כן אותם אנשים נמצאו ככאלה הניגשים למשימות קשות כאתגר שיש לנהל, בניגוד לבעלי מסוגלות עצמית נמוכה ניגשו למשימות קשות כמכשול שיש להימנע ממנו ככל האפשר (Bandura, 1994, 1997).


איך זה קשור לחרדה אצל הורים?
הורים לא מעטים המגיעים אליי אינם מסוגלים לסבול שילדיהם יחוו רמת תסכול או כישלון, המחשבה הזו גורמת להורים להגן יתר על המידה על ילדיהם וזה מתבטא בכך שהם עושים בשבילו את המטלות/ משימות, הכל רק כדי שלא יחווה את תסכול, הילד מצדו מסיק מכך שאין ביכולתו לעשות את אותה משימה וזה אוטומטית מוריד אצלו את המסוגלות העצמית.

הוריו של יובל הגיעו אליי לאחר שיובל לא היה מסוגל להירדם ללא הוריו לצידו, לאחר שיחה עם אמו התברר לי המעגל הבא, יובל מפחד מהחושך, יש לו חרדה מהחושך ומהשינה, ההורים שלו מצידם משתפים פעולה ע”י כך שהם יושבים לידו עד שהוא נרדם, התנהגותם מחזקת את המחשבה של יובל שהוא איננו יכול להתמודד לבד עם החושך, דבר המוביל להפחתה ממסוגלות העצמית שלו, מדובר במעגל המזין את עצמו ע”י ההתנהגויות של יובל והוריו ועד שלא נשבור אותו הוא ימשיך להתקיים.

כאן בעצם נכנס התפקיד של ההורים בטיפול, רוב הבעיות שיש לילדים בגילאים האלה מקבל חיזוק מהתנהגותם של ההורים ועד שלא נטפל בזה מהשורש ונשבור את המעגל הזה, לא נוכל באמת להגיע לפתרון של הבעיה גם לאחר שנים של מפגשים אחד על אחד עם הילד.

אם כן, הקשר הוא כזה, הילד חווה התמודדות לא פשוטה בתהליך/ משימה, ההורה מצדו חווה חרדה לילדו ומנסה להגן על הילד ככל האפשר ולמנוע ממנו את התסכול או הכישלון הכרוך בהתמודדות, התנהגות המובילה להפחתה במסוגלות העצמית של הילד ובאמונה ביכולותיו.

אני מאמינה מאוד בשיתוף מלא של ההורים במפגשים לצד הדרכתם, המפגשים נעשים בצורה שכולנו לומדים ממנה על ההתנהלות בבית, תהליכי החשיבה והחיזוקים שהילד מקבל מהוריו וכיצד זה משפיע על הבעיה ומקבלים כלים כיצד להתחיל לטפל שלב שלב בבעיה החל מהמפגש הראשון, דרך זו לדעתי היא היעילה והאולטימטיבית לטיפול בבעיות אצל ילדים במיוחד בחרדות/ פחדים/ מסוגלות עצמית.


כל ילד זקוק למבוגר שיאמין בו, אבל חשוב שהאמונה תתבטא במעשים לא פחות מאשר בדיבור.